ספר מעשה רקח, על הרמב"ם, חלק א', לרבי מסעוד חי רקח, מגאוני אזמיר ורבה של טריפולי. ויניציאה תק"ב/ד – מהדורה ראשונה – הכרך היחיד שנדפס בחיי המחבר הקדוש/ בדפוס מאיר דא זארה. שער מאוייר בדמויות משה ואהרן.
בראש השער הקדשה ממרן הגאון רבי עקיבא איגר "נתונה ממני …… חתן המנוח ר' ליפמן
הק' עקיבא גינז מא"ש פה ק"ק פרידלאנד"
מעשה שהיה כך היה: כשקיבלנו את הכרך היה מודבק על דף השער תיקון נייר ישן (ראה תמונה אחרונה), כשהסרנו את הנייר בזהירות היה לנו הפתעה נעימה למצוא את הקדשת וחתימת מרן רעק"א! עקבות קלים של הדבק נשארו (בעיקר על המילה 'מא"ש').
מרן הגאון המפורסם רבינו עקיבא אייגר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא אייגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף אייגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומד שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלאנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. ההשקעה בתלמידיו, היתה חשובה אצלו יותר מאשר כתיבת חידושי-תורה והשבת תשובות לאלפי השאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. הנהיג ברמה את קהילות מחוז פוזנא והאזור (צפון פולין ומדינת פרוסיה) ולחם בתוקף רב ובהצלחה ברפורמים ומחריבי הדת. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור (היה נוהג לבקר כל חולה וחולה בקהילות בהם שימש כרב, ולעת זקנתו מינה אנשים מיוחדים שיעשו זאת במקומו, כשהוא מבקש שיעבירו אליו את שמות החולים לתפילה עבורם).
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה אייגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם אייגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול מרן הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא אייגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה. הגאון רבי אלעזר מנחם שך בעל "אבי עזרי" כותב בהסכמה לספר "פותח שערים – מתורתו של רבינו עקיבא אייגר" (ירושלים, תשמ"ה) "כי הגרעק"א אצלינו ודעתו וסברתו מכריעות כאחד מן הראשונים…".
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא אייגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס ספר "דרוש וחידוש" מחידושיו, וכן יצאו חלקים נוספים לתשובות. הגהות "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשו"ע ו"תוספות רעק"א" למשנה. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא אייגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
על הספר מעשה רקח: בתחילת הספר העתיק המחבר הקדוש פירושים על הרמב"ם ממספר ראשונים ובראשם ר' אברהם בן הרמב"ם. ספר מעשה רקח נחשב לאחד מספרי היסוד של הפירושים למשנה תורה, הן בזכות ברור הגרסה המדויקת של הרמב"ם (על ידי השוואת שבעה נוסחים של הרמב"ם) והן בזכות הרב רקח עצמו. במשך עשרות שנים בספר הייתה הגרסה המודפסת היחידה של כתבי ר' אברהם בן הרמב"ם, דבר שנתן חשיבות גדולה לספר.
מענין כי המחבר שינה מהמקובל והדפיס את דברי הרמב"ם (הפנים) ללא השגות הראב"ד בהקדמתו הכין המחבר מענה לשאלה צפויה ("וכאן הבן שואל") מדוע הוא שינה מהמקובל, הסברו הוא שבתוכניתו לא היה להתעסק ב"תירוצים והלצות" על השגות הראב"ד כי כבר קדמוהו המגיד משנה והכסף משנה "ואינו בדין להזכיר ההשגה בלא ההלצה". כלומר אינו בדין הוא להדפיס ההשגות ללא דבריהם של המגיד משנה והכסף משנה
מעבר לשער חותמות עתיקות: שלמה במו"ה קלונימס ז"ל ליכטענשטיין.
[8], רפו דף, [1] עמ'. 29.4 ס"מ.
ראה גם לוט 102.
Overall Great Condition, few stains and water stains, marginal repairs and tears to first two pages and very minor marginal worming, later binding.
Share this lot: