מכתב מהגאון רבי משה הלוי סולובייציק אל האדמו"ר רבי מנחם בנימין בן ציון ראטענבערג-הלברשטאם אודות קבלת בנו לישיבה וברכות שנה טובה לקראת השנה החדשה.
ניו יארק, אלול תרח"ץ.
מכתביו נדירים ביותר! והופיע רק פעם אחת במכירה פומבית (אין להחליפו עם אחיינו רבי יעקב משה מרדכי סולובייצ'יק [תרע"ו-תשנ"ה] אשר מכתביו מצויים הרבה יותר)
הגאון רבי משה הלוי סולובייציק (תרל"ט-שבט תש"א), בנו של גאון ישראל רבי חיים מבריסק ואחיו הגדול של רבינו הגרי"ז מבריסק. אמו, ליפשא, הייתה בתו של הרב רפאל שפירא, שכיהן אז כמשנה לראש ישיבת וולוז'ין. למד בישיבת וולוז'ין, ועם מעבר אביו לכהן כרבה של קהילת בריסק המשיך את לימודיו שם עם אביו.
חתן הגאון רבי אליהו פיינשטיין אב"ד פרוזין. גאון בעל שיעור קומה, נודע בשיעוריו הנפלאים בעומק העיון והעמיד אלפי תלמידים באירופה ובארה"ב. בשנת תר"ע נקרא לכהן כרבה של ראסיין במקומו של הגאון רבי אלכסנדר משה לפידות, וביזמת הסבא מסלבודקה הקים ישיבה בעיר מבחירי ישיבת סלבודקה. בשנת תרע"ג עבר לכהן כרבה של חאסלוביץ. בשנת תרפ"ט הגיע לארה"ב לכהן כראש ישיבת רבינו יצחק אלחנן במקומו של "העילוי ממייצ'ט".
כנכדם של ה"בית הלוי" והרב רפאל שפירא חתן הנצי"ב מוואלזין, וכבנו של הרח"ס, ניתן לטעון שהרמ"ס נולד לתוך המשפחה המיוחסת ביותר בישראל בשעתה. למדנותו, שקידתו והבנתו, ומשרות הרבנות החשובות להן זכה בתחילת שנות השלושים לחייו, הציבו אותו לכאורה על דרך סלולה למעמד מכובד ביותר בקהילה החרדית ובעולם הרבנות. נדמה כי מעטים היו מעלים על דעתם באותו הזמן שבתוך עשור בלבד יעמוד הרמ"ס בראש בית מדרש לרבנים בווארשא ויימצא בלב סדרה של מחלוקות ציבוריות חריפות מול רוב ההנהגה הרבנית של פולין וליטא.
סדרה של אירועים דרמטיים בעשור זה אף היא תרמה את שלה. מלחמת העולם הראשונה פרצה בתרע"ד, והמצב בחאסלוביץ הידרדר קשות. לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון, עברה היהדות בחסלוביץ משבר ללא תקנה. בסוף המלחמה נפטר אביו, מורה דרכו הגר"ח. הרמ"ס נאלץ לעזוב את חסלוביץ והוצע לו על ידי סבו הרב רפאל שפירא לכהן בראשות ישיבת וולוז'ין המתחדשת. הוא הגיע עם משפחתו למינסק והספיק להשתתף בהלווית סבו הרב שפירא, אך האפשרות לכהן בראשות הישיבה נמנעה ממנו. בסופו של דבר כיהן דודו, הרב יעקב שפירא, כראש ישיבה בלעדי עם פתיחתה. בינתיים גם רבנות בריסק ניתנה לאחיו הצעיר הרב יצחק זאב (הריז"ס), והרמ"ס מצא את עצמו מיטלטל בדרכים ומגיע לפולין כמעט ערום ומחוסר כל. כעבור תקופת טלטולים ארוכה הוצעה לרמ"ס הצעה מפתה – לעמוד בראש לימודי הקודש של בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בווארשא, כאשר בראש הלימודים הכלליים עמד ההיסטוריון הנודע, פרופסור מאיר בלבן. הרמ"ס קיבל את ההצעה בבית המדרש ואף ויתר על משרת רבנות באנטופול שכבר התקבלה אצלו באותו הזמן.
בניו יורק היה גם מראשי אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה, בתפקידים אלו כיהן עד פטירתו בשנת תש"א. חידושיו על הרמב"ם יצאו לאור בספר חידושי הגר"מ הלוי, ירושלים תש"ן, בעריכת נינו הרב יצחק ליכטנשטיין. חידושים נוספים שלו נדפסו עם חידושי בנו הרב יוסף דב, בקובץ חידושי תורה – אסופת מאמרים, מכון ירושלים, תשמ"ד, וכן בחידושי הגר"מ והגרי"ד ריברדייל, ניו יורק, תשנ"ג, שניהם בעריכת הרב יצחק ליכטנשטיין.
בנו הבכור הרב יוסף דוב, נשאר באירופה, ושנה לאחר מכן הצטרף לאביו בארצות הברית, נתמנה לרב הקהילה היהודית בבוסטון. מילא את מקום אביו בראשות ישיבה יוניברסיטי.
מתלמידיו: הרב דוד לייבוביץ, הרב חיים צימרמן, הרב מרדכי גיפטר, הרב אביגדור מילער והרב חיים פינחס שיינבערג.
האדמו"ר רבי מנחם בנימין בנציון הלברשטאם -ראטענבערג מצאנז – ווידיסלאב [תרמ"א-תשי"ז] מגזע צדיקי בית צאנז וקשאנוב, בהרה"ק רבי אהרן מביאלא ביליץ, בהרה"ק רבי יוסף זאב בהרה"ק רבי דוד מקשאנוב, בן מרן הדברי חיים מצאנז. מצד אמו היה בן בתו של הרה"ק רבי אלתר חיים מוואלברום וע"ש נטל שם משפחת ראטענבערג. היה נכד הצדיקים מראפשיץ, מצאנז, אור לשמים, בעלזא ואפטא, משם מוסיף יחוסו משתרג ועולה לצדיקים רבים. עבר לארה"ב ונהג נשיאותו בבית מדרשו. נשיא אגודת האדמורי"ם.
Share this lot: