חתום ע"י ארבעה רבנים חשובים.
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מכונה הגרי"ד; תרס"ג – תשנ"ג) היה רב, ראש ישיבה, פילוסוף דתי, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. לאחר פטירת אביו, הרב משה סולובייצ'יק, בתש"א, ירש את מקומו בראשות ישיבת רבי יצחק אלחנן, בתמיכתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מלובביץ', למרות התנגדות כמה גורמים. בישיבה יוניברסיטי, שבה העביר שיעורים במשך למעלה מארבעים שנה וכיהן גם כפרופסור להגות יהודית, הפך למנהיג רוחני של יהודים רבים בארצות הברית, ורבים מרבניה היו תלמידיו.
הרב בנימין אראנאוויץ נולד בווארזאן, ליטא בשנת תרכ"ד. למד בישיבות טעלז וואלאזין. היגר לארה"ב בשנת תרס"ו ונתקבל שם לרב בלאוועל, מאסס.
בשנת תר"ע נתקבל כראש ישיבה בישיבת רבינו יצחק אלחנן שם הרביץ תורה עד לפטירתו בשנת תש"ה.
רבי משה שַצקֶעס (תרמ"ב – תשי"ט) היה רב וראש ישיבה ליטאי-פולני, רבה האחרון של לומז'ה ובסוף ימיו ראש ישיבה בישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. היה בנו של הרב אברהם אהרן שאצקעס, "העילוי מזטיל", גאון מפורסם וידידו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי. כשהיה בן 3 התייתם מאביו, ואמו נישאה לרבי יצחק בלזר, רבה של פטרבורג. בגיל 27 התמנה כרבה של העיירה ליפנישוק בה שימש ברבנות שש שנים. מאוחר יותר התמנה כרבה של העיר איוויה, שבה כיהן 15 שנים. הוא נעשה מקורבם של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ושל רבי חיים עוזר גרודזנסקי, ועסק עמם בענייני ציבור. הוא התפרסם בחיוכו הנצחי והרב גרודזנסקי היה קורא לו בהלצה "ישמח משה". בשנת תרצ"א התמנה כרבה של העיר לומז'ה וכיהן בתפקיד זה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. תחילה נשאר בלומז'ה ולא הצטרף לגל הבורחים לליטא. ב-1940 חזר לווילנה והתמנה כראש ישיבת גרודנה לאחר פטירת ראש הישיבה המפורסם שלה, רבי שמעון שקאפ. הוא כיהן כסגן נשיא הוועד למען הפליטים בווילנה, ועם כניסת הקומוניסטים לעיר הצליח להימלט מאירופה והגיע ליפן שם המשיך בפעילותו הציבורית ודאג לרווחת הפליטים היהודים ששהו ביפן, הוא פעל מול השלטונות היפנים כשהוא נעזר בידידו היפני סצוזו קוצוג'י (שלימים התגייר ועלה לגור בישראל). ב-1941 היגר לארצות הברית (הוא נסע באונייה היפנית האחרונה שיצאה לחופי ארצות הברית בטרם פרוץ המלחמה בין ארצות הברית ליפן), והתמנה כראש ישיבה בישיבת רבנו יצחק אלחנן. בישיבה זו העביר שיעורי גמרא והלכה במשך שמונה עשרה שנים עד פטירתו.
הרב שמואל בֶּלקין (תרע"ב-תשל"ו) היה חוקר מדעי היהדות, בפרט מחשבת ישראל והיהדות ההלניסטית ונשיאהּ השני של "ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק.
נולד בסביסלוץ' שבפולין. כשהיה בן שמונה, אביו נורה ונהרג בידי שוטר פולני. כילד גדל בעוני ומחסור. למד בישיבת מיר וראדין, והוסמך לרבנות בגיל 17 ע"י מרן החפץ חיים. בתרפ"ט היגר לארצות הברית, למד באוניברסיטת הרווארד אצל הארי אוסטרין (צבי) וולפסון, שנה לאחר כך נתמנה למורה לתלמוד בישיבת רבי יצחק אלחנן (הישיבה של ישיבה יוניברסיטי). ב-1940 התמנה לפרופסור מן המניין. עם פטירתו של דב רבל התמנה לדקאן הישיבה, וב-23 במאי 1944 התמנה לנשיא. אחת מהצלחותיו המהירות הייתה השגת מעמד אוניברסיטאי לישיבה מטעם מדינת ניו יורק. ב-1975 התפטר ממשרת הנשיא עקב מחלה, ונתמנה נגיד האוניברסיטה, עד לפטירתו שנה לאחר מכן.
הרב המוסמך, רבי חיים נח דענבורג (תרע"ח-תשנ"א) שימש כרב בכמה קהילת במונטריאל.
37X 30 ס"מ.
On parchment paper. Great Condition, one marginal tear at top.
Share this lot: