קינות שנתחברו ע"י זקני חכמי תימן על ההדרדרות הרוחנית של הקהילה התימנית בבואה ארצה.
הוצאת אום אני חומה, ירושלים, תשי"א. דפוס אבן.
הקינות נתייסדו על משקל קינות תשעה באב המעמידים זה לעומת זה את המצב המרומם שהיה לפני הגלות לירידה שלאחריה, כאשר תקופת תימן היא תקופת הזוהר לעומת הזמן העכשיווי בארץ הקודש שהוא מתואר כ"גלות": "מדוע בארץ תימן הלכנו בדרך טובה שמרנו תורה ומצות נער וזקן ושיבה, עתה בארץ קדשנו תוחלתנו נכזבה, עזבנו ארחות יושר וכל מדה חשובה… מדוע בארץ תימן היינו יחד זריזים שלש תפילות בכל יום בלבבות עליזים, ועתים קבועים לתורה ערב ובוקר חרוזים, עתה בארץ חלילה דבר ד' בוזים לא תורה ולא תפלה ולא אזן קשובה".
וכן קינה אחרת: "אש תוקד על לבבי בהיותי בתימנה נפשי תהימה ותשתומם כמה בבואי ציונה… לא-ל נורא ואיום תפלה בכל יום בהיותי בתימנה ולמלאכתם שוקדים ולא לאל ידים עובדים בבואי ציונה…מדי יום ולילה עתים לתורה בהיותי בתימנה, רק תורת הגוף עלי הכל תצוף בבואי ציונה… עטרת בעלה בפנים ולא תתראה פנים בהיותי בתימנה, יחד נשים ואנשים מתהלכים ולא בושים בבואי ציונה". ועוד.
10 עמ'. 11.5 ס"מ.
Overall Fair condition, marginal tears, some ink stains.
Share this lot: