"סדר תפילה והודאה להבאת דגל גדוד הארבעים (ארץ הישראלי) למקלעי המלך לבית הכנסת הגדול 'בית יעקב' בירושלם, ביום ה', ו' דחנוכה… תרפ"ו (17 בדצמבר, שנת 1925)".
דפוס "המדפיס", [ירושלים], 1925.
הגדוד העברי הוקם בשנת תרע"ח במטרה לסייע לצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הוא פורק בשנת תר"פ. דגל הגדוד הועבר לבית הכנסת בית יעקב, הוא חורבת רבי יהודה החסיד, והופקד שם למשמרת בטקס שנערך שנים אחדות אחר פיזורו, בשנת תרפ"ו.
אחר פירוקו, דגל המלך של הגדוד הופקד באנגליה ובמקומות אחרים על פי סידור שנעשה עם מיניסטריון המלחמה ובאישור המלך בבתי כנסת שונים ובבניינים קדושים אחרים, לרבות בבית הכנסת הגדול בלונדון. ואולם, הוחלט לבסוף שמכיוון שהגדוד היה מורכב ברובו הגדול מיהודים שהתגייסו בארץ ישראל ושרתו בה מן הראוי שדגל המלך האנגלי "שהוא רכושה של הממשלה, יופקד בבית כנסת בירושלים, שאליו יובל הדגל בטכס הרגיל, שנקבע בתקנות הצבאיות של המלך (קינגס רגוליישונס) למאורע מעין זה
הטקס התקיים במעמד הנציב העליון, לורד פלומר, הרבנים הראשיים, פקידי ממשלה גבוהים ואורחים נכבדים. הכניסה לאירוע היתה על פי הזמנות בלבד.
הטקס נפתח בשירת "אדון עולם" תחילה על ידי החזן ברדקי ולאחר מכן על ידי הציבור.
הרב הראשי הספרדי, הרב יעקב מאיר, עלה אל ארון הקודש ונשא את הברכה "ברוך הבא
בשם ה' ברכנוכם מבית ה'". הקצין שהפקיד את הדגל הצהיר הצהרה, ונאמרו פסוקים שונים. "אחרי זה הושרה ע"י החזן התפלה המיוחדת שחוברה ע"י הרב קוק. היא נקראה בכותרת "תפלה מיוחדת".
תפילת הרב פותחת בפניית תודה ל"צור ישראל" על שנכבשה ארץ הקודש בעזרת אנשי
הגדוד, שנסתייעו בימינו ובזרועו. זיכרון הדגל קדוש בעיניהם; הוא קשור בנשמות הטהורות
שנפלו חללים במלחמה. התפילה מסתיימת בבקשה שישרור שלום בכל ממלכות תבל.
אחר דרשת הרב קוק בירך החזן את ברכת "הנותן תשועה" לכבוד מלך בריטניה ואת תפילת "מי שבירך" לנציב העליון, הפלדמרשל לורד פלומר, ולפלדמרשל לורד אלנבי.הטקס הסתיים בשירת ההמנון האנגלי ו"התקווה".
Share this lot: