מכתב פולמוסי מיוחד מרבני ירושלים וטבריה אודות נסיון הועד הלאומי לבטל את מסורת השדרו"ת ולהכניס תחת השפעתו כל מוסדות התורה, הצדקה והחסד בארץ ישראל. כמובן שגדולי ישראל נזעקו כנגד זה ופנו להרבנים בעלי ההשפעה בחו"ל לפעול ולהפעיל נגד המזימה.
במכתב שלפנינו הם פונים להגאון המפורסם רבי יחזקאל אברמסקי בלונדון.
ירושלים, תרח"צ. 27.8 ס"מ.
על בלאנק של הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי והוא חותם ראשון. אחריו חותמים הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס, הגאון מטעפליק- רבי שמשון אהרן פולונסקי, רבי דוד הלוי יונגרייז, רבי ישראל זאב מינצבערג, רבי יעקב חי זריהן ראב"ד טבריה, ורבי אשר זאב ווערנער אב"ד טבריה.
הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי (תרכ”ח-תש”ט), היה מגדולי מנהיגי התורה בתקופתו. כיהן כרב בגאלאנטע ואחר כך בחוסט, שם עמד בראשות ישיבה שהייתה מהגדולות והמובחרות בהונגריה. בשנת תרצ”ג מילא את מקומו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד כרב העדה החרדית שם כיהן עד פטירתו. בנוסף עמד בראשות ישיבה גדולה בירושלים בה למדו מאות תלמידים.
הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס [תרכ"ד – תשי"ג] גאב"ד העדה החרדית בירושלים ומגדולי הדור. בגיל צעיר החל ללמוד בישיבת וואלאז'ין שם התקרב אל רבו הנצי"ב שכינהו 'ש"ס חי' הגרז"ר נסמך לרבנות ע"י גדולי דורו: רבו הנצי"ב, הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור והגאון רבי שלמה הכהן מווילנא בעל החשק שלמה. כיהן ברבנות קהילות קודש עד שבשנת תרח"צ עלה לארה"ק ונתמנה לכהן כראב"ד העדה"ח בירושלים. השאיר אחריו ברכה מרובה בספרו לפלגות ראובן.
אבי ההוראה הגאון רבי שמשון אהרן פולנסקי "הטעפליקער רב" [תרל"ו – תש"ח] בעל מסורת הפסק וההלכה, העמיד רבנים גדולי ישראל ועמודי ההוראה לדורות. כיהן ברבנות כמה ערים עד שהתקבל כרבה של טעפליק בה שימש כעשרים שנה רב אב"ד. בהמשך, עלה להתגורר בא"י והשתכן בדירת מרתף בשכונת בית ישראל. נודע כבקיא עצום וכגאון חריף והיקף ידיעותיו היו לשם דבר. גדולי הפוסקים היו תלמידיו או שימשו אצלו בהוראה. מהם: מרנן הגרש"ז אויערבאך, רבי ישראל יעקב פישר, רבי דוד יונגרייז, רבי שמואל הלוי וואזנר, הגרי"ש אלישיב, הראשל"צ הגר"ע יוסף ועוד.
הגאון רבי דוד הלוי יונגרייז (תרנ"ח – תשל"ב) היה ראב"ד העדה החרדית.נולד בשנת תרנ"ח הירושלים לרבי ברוך ראובן שלמה יונגרייז ממקימי העדה החרדית. לאחר נישואיו החל למסור שיעורים בישיבות "אהל משה", "חתם סופר" ו"פורת יוסף", ושימש כראש ישיבת אנשי המעמד. בשנת תרצ"א מונה על ידי רבי יוסף חיים זוננפלד לדיין בבד"ץ העדה החרדית, בשנת תשכ"ח מונה לראב"ד העדה החרדית במקומו של רבי פנחס אפשטיין חידושיו על הש"ס והשולחן ערוך קובצו לספר "אור דוד", שיצא בשנת תשל"ג לאחר פטירתו על ידי משפחתו.
הגאון החסיד רבי ישראל זאב מינצבערג (תרל"ב-תשכ"ב). נולד בפולין, נכד של רבי דוד ורבי משה מלעלוב, ונכד של היהודי הקדוש מפשיסחא. ראב"ד לעדת החסידים, רבה של ירושלים העתיקה, ורב בקטמון. מראשי ישיבת "חיי עולם", ומנאמני כולל וורשא וה"ועד הכללי". מגדולי ההוראה בירושלים.
הגאון רבי יעקב חי זריהן (תרכ"ט – תשי"ג) רבה של טבריה. ראש ישיבה ואב בית דין בטבריה. למד אצל הרב דוד עבו שהיה ראש ישיבה מפורסם בטבריה, ואצל הרב חביב חיים דוד סתהון, ואצל הרב רפאל משה בן נאים, קיבל גם מהרב שלמה אליעזר אלפנדרי ("הסבא קדישא").
סירב לקבל על עצמו תפקיד מינוי לרבנות, למרות הפצרותיו הרבות של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. למרות קנאותו היה בקשר עם הראי"ה קוק זצ"ל. ספריו: שו"ת בכורי יעקב, אהל יעקב עה"ת, חלק יעקב – דרשות, שופריה דיעקב – דרשות ורמזים על התורה, תורת יעקב – מקבץ תשובות בהלכה ובאגדה.
הגאון רבי שמואל פסח הלפרין נולד בתרל"ו. מרבני גייטסהד, בשנת תרפ"ה עלה לארץ ישראל ונתמנה לדיין בבד"ץ חסידים וכן שימש כרב בשכונת ימין משה.
הגאון רבי אשר זאב ווערנער (תרנ"ד – תשי"ח), נולד בירושלים לאביו רבי שמחה בונם חבר בד"צ העדה החרדית, בימי בחרותו למד בישיבת תורת חיים', וכשנישא עבר לטבריה שם למד אצל דודו הגאון רבי משה קלירס בישיבת 'תורה אור' אשר סמכו להוראה. במלחמת העולם ראשונה ברח לאלכסנדריה (מצרים), ומשם לארה"ב שם נתקבל לרבנות בעיר לינן, ועסק רבות באסיפת כספים לטובת העיר טבריה והישיבה 'תורה אור'. בתרצ"ד לאחר פטירת רבי משה קלירס חזר לטבריה ומונה לרב העיר. היה חבר במועצת גדולי התורה. עסק בקבלה והיה מקורב לבעל ה'סולם' זיע"א. מספריו 'טעם זקנים' גלויים מהאר"י הקדוש. ושו"ת 'בנערינו ובזקינינו'. חתנו הוא רבה הנודע של טבריה רבי אברהם דוב אויערבך זצ"ל .
המקבל הגאון הרב יחזקאל אברמסקי נולד בשנת תרמ"ו במחוז הורודנא בליטא. למד בישיבת נובהרדוק, והוסמך לרבנות בידי הגאון ר' יחיאל מיכל עפשטיין בעל 'ערוך השולחן'. לאחר מכן למד בישיבת טלז ונודע כ"העילוי ממאסט". בווילנה למד בישיבת רמיילס וב"קיבוץ" של הגאון ר' חיים עוזר גראדז'ינסקי. נשא את בת ר' ישראל יהונתן ירושלימסקי, חתנו של הרידב"ז. כיהן כרבן של סלוצק, סמאליאן וסמולביצ'י.
בשנת תרפ"ט הוזמן לכהן כרבה של פתח תקווה, אך שלטונות ברית המועצות סירבו לתת לו לצאת משם. הוא נאסר והואשם ב"פעילות אנטי-סובייטית", בגלל רצונו לעלות לארץ ישראל ונידון לחמש שנות עבודת פרך ונשלח לחצי שנה למחנה בסיביר. הודות למאמצים של רבים, בהם הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, החפץ חיים ואף חיים נחמן ביאליק – שוחרר לאחר כשנה, בתנאי שיעזוב את ברית המועצות לצמיתות. הוא נהג לספר שמילדותו היה רגיש מאוד להצטננות ולמרות שהיה לובש שכבות רבות של בגדים היה מצטנן מכל משב רוח, ואילו בסיביר בקור הנוראי שהה כשרק חולצתו לעורו ומעולם לא הצטנן שם – מכך לימד מוסר השכל שכאשר אין לאדם דרך השתדלות על פי הטבע, הרי הוא מוגן מן השמים.
לאחר יציאתו מברית המועצות בשנת תרצ"ב, השתקע בלונדון, והתמנה לרבה של קהילת 'מחזיקי הדת'. בשנת תרצ"ג נתמנה כדיין בבית הדין הרבני, ובשנת תרצ"ה כראש בית הדין של העיר. בשנת תשי"א עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים. היה ראש ישיבת סלבודקה בבני ברק, והיה אחד מראשי "ועד הישיבות". נפטר בכ"ד אלול תשל"ו. מסר את נפשו למען מפעלו הגדול, חיבור הפירוש לתוספתא, "חזון יחזקאל". מלבד חיבור זה נדפסו עוד הרבה ספרים של מאמריו וחידושיו.
Share this lot:
פריט #283