שער מעטפת, נז עמודים.
ברלין תרפ"ו.
וכך מסופר:
באותם ימים פעל בברלין "בית המדרש לרבנים" בראשות רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל ה'שרידי אש'. הרב ויינברג, שהתחנך בישיבות ליטא, היגר לגרמניה בימי מלחמת-העולם הראשונה, ולאחר מכן נתמנה לכהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין, תפקיד בו החזיק עד לסגירתו של בית המדרש בליל הבדולח (בשנת חצר"ת) על-ידי הנאצים ימ"ש.
הרב אברהם אבא ויינגורט מירושלים נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב וויינברג. בראיון ל"כפר חב"ד", סיפר הרב ויינגורט אנקדוטה היסטורית מעניינת באשר להיכרותו של הרבי עם הרב ווינברג. הנה סיפורו:
"את הסיפור הבא שמעתי מספר פעמים משני יהודים נאמנים – ידידי הרב קובלסקי ז"ל מציריך, איש ישר ונאמן מאוד, ששמע בעצמו את הסיפור מהרב ויינברג והוא חזר זאת לפניי פעמים רבות, כל פעם באותו הנוסח. ידיד נוסף ממנו שמעתי את הסיפור, היה הר' יחזקאל רנד, שהרב ויינברג התארח ולן בביתו מספר פעמים, וגם הוא שמע סיפור זה ממש מהרב ויינברג. שניהם, הרב רנד והרב קובלסקי ז"ל, סיפרו את אותו הסיפור ממש, כפי ששמעו אותו (כל אחד בנפרד) מהרב ויינברג זצ"ל. וכך סיפר הרב ויינברג:
בשנת תרפ"ח-ט נכנס אל הראבינער סמינר (שם הכינוי ל"בית המדרש לרבנים" בברלין) הרבי מליובאוויטש, שהיה אז חתנו המיועד של הרבי הריי"צ. הוא היה אז אברך צעיר לימים, אך מרשים מאוד. הוא ניגש אליי וביקש שאתן לו 'סמיכה'. מתן 'סמיכה' מבית מדרשנו לא היה דבר פשוט כלל, והדבר דרש פרקים רבים של הכנה.
די אם אזכיר שמעבר לבחינות בכתב ובעל-פה שהיה על כל תלמיד לעבור בהצלחה בכל חלקי השולחן ערוך, הייתה חובה על כל נבחן להציג 'תשובה' לשאלה גדולה שהצגנו לפניו, בכל אחד מחלקי השולחן ערוך.
הרבי הסביר, כי הספרייה הממשלתית בברלין פותחת את שעריה (על כל פנים חלקים ממנה) רק לבעלי תעודות מיוחדות, ותעודת רב מאישיות מוסמכת ומוכרת על ידם, היא אחת התעודות המקובלות עליהם לצורך זה. מאחר שברצונו להיכנס בחופשיות לספרייה, על כן הוא מבקש את מתן ה'סמיכה' ממני. השבתי שאינני נוהג לחרוג מהדרך המקובלת במתן ה'סמיכה', כך שלא אוכל להיענות לבקשתו.
האמת אומר שלא היה זה נעים כלל, שכן הייתה לי היכרות קרובה עם חמיו האדמו"ר הריי"צ, ואף פגשתי אותו מספר פעמים בעת שהייתו בעיירת המרפא מארינבד שבצ'כוסלובקיה. זכיתי לטייל עמו ולשוחח על עניינים שברומו של עולם. אך למרות זאת חשבתי, שהנוהל התקין מחייב לנהוג בשווה כלפי כל באי בית המדרש.
אך לרבי, כך מסתבר, לא היה זמן לכל הפרוצדורה הנדרשת, והוא הפציר בי לדלג על הנוהל. במהלך שיחתנו, הציע הרבי, שהיה אז כאמור אברך צעיר לימים (כבן עשרים ושש!), הצעה שלא יכולתי לסרב לה. הרבי אמר: 'תנקבו בשמו של איזה ספר שתרצו, תנו לי עשרים וארבע שעות ואגיע להיבחן אצלכם על הספר'. 'אתם יכולים לבחור את הספר', חזר הרבי והפציר.
הדבר כמובן סיקרן אותי. יש כידוע ספרים רבים שהסוגיות הנידונות בהן מורכבות ועמוקות ולא שייך כלל 'לצלול' לתוכן בבקיאות ובהבנה בפרק זמן כה קצר, אלא אם כן אליהו הנביא לומד אתך בלילה. ההצעה של הרבי הייתה בעצם אמירה ברורה שהוא יודע את כל התורה כולה, כך שהוא יכול להרשות לעצמו 'להסתכן' בכל ספר תורני, איזה שיהיה.
בשלב זה הסכמתי, ולאחר מחשבה נקבתי בספר שבעצמי כתבתי, ספר שדן בסוגיות מורכבות וסבוכות. רק מי שמצוי זמן רב בסוגיות יכול היה להתדבר ולדון בסוגיות המתלבנות בספר. למחרת הגיע הרבי וביקש להיבחן על הספר. למרות שהייתי כמובן מצוי מאוד בחומר, שכן אני כתבתי אותו, עם זאת, הוא שלט בחומר אף יותר טוב ממני… נדהמתי מהיקף הידיעות. מובן שתכף הענקתי לו את הסמיכה שביקש, אך התניתי עמו שעליו להגיע מספר פעמים לבית המדרש על מנת לשמוע ממני שיעורים, ואמנם הוא כך נהג. כך זכיתי שהרבי מליובאוויטש נמנה גם עם שומעי לקחי…"
ומוסיף הרב ויינגורט: "כאשר החלו להתפרסם רשימותיו של הרבי, התגלו גם הערותיו לספר 'פינוי עצמות מתים', קונטרס שהוציא לאור הרב ויינברג שנתיים קודם לכן, בשנת תרפ"ו. התאריך הנקוב ברשימת הרבי הוא "טבת. פ"ח. ברלין", כך שהדבר מסיר כמעט מעל לכל ספק סביר, כי הספר אותו הציע הרב ויינברג לרבי להיבחן עליו, היה הקונטרס הנזכר. הספר דן, כאמור, בסוגיות סבוכות ומורכבות בסוגיות שבמסכתות טהרות.
כאשר לפני מספר שנים הוצאנו שוב לאור במהדורה חדשה את השו"ת 'שרידי אש', הדפסנו גם את הערות הרבי שהתפרסמו ברשימותיו".
Share this lot: