הגאון הנודע רבי שלמה היימאן נולד בשנת תר"ן בערך, מגדולי ראשי הישיבות בליטא. תלמיד ישיבת ראדין ותלמיד רבי ברוך בער ליבוביץ בישיבת הלוסק. כיהן כר"מ בישיבת "כנסת בית יצחק" של רבי ברוך בער, כאשר גלתה במלחמת העולם הראשונה מסלבודקה לקרעמענצוג. לאחר מכן נקרא ע"י מורו ורבו ה"חפץ חיים" לישיבת סמילוביץ שנפתחה ע"י רבי אלחנן וואסערמאן. לאחר שהחפץ חיים וישיבותיו חזרו לליטא, חזר רבי שלמה להרביץ תורה בקרעמענצוג [בישיבת גיסו רבי אליעזר יצחק בערמן] כשחזר לליטא נתמנה בשנת תרפ"ג לר"מ בישיבתו של רבי אלחנן וואסערמאן בבראנוביץ.
בשנת תרפ"ו התקבל לרב בעיירה ווארניאן (עיירה סמוכה לווילנא), אולם הדבר לא יצא לפועל, מכיון שבאותו הזמן נקרא ע"י הגאון רבי חיים עוזר, לבוא לווילנא לעמוד בראשות ישיבת "ראמיילעס" בעיר. בתרצ”ה הוזמן ר’ שלמה על ידי ר’ שרגא פייבל מנדלוביץ לכהן כראש ישיבת ‘תורה ודעת’, ובהסכמת ר’ חיים עוזר שימש בתפקיד זה עד פטירתו.
באותה תקופה נפגש עם האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, שהתרשם מאד מאישיותו המזהירה ומאצילות נפשו של הגר"ש, ואמר למקורביו שנדיר לפגוש איש כזה שהוא 'כולו תורה' (ישורון, ח, עמ' קסז). ראה עוד אגרת הריי"צ אליו, ב"אגרות קודש" (ח' ב'קסב), הפונה אליו בתארי ידידות והערצה מופלגת: "כבוד ידידי הרה"ג הנודע לשם תהלה בתוככי גאוני יעקב, בעל פעולות כבירות בהרבצת תורה, משכיל על דבר טוב, אי"א [איש ירא אלוקים] מוה"ר שלמה שליט"א…".
נפ' בשנת תש"ה.
Share this lot: