הרב יונאסן שטייף היה דיין בכיר בבודפשט, הונגריה, לפני מלחמת העולם השנייה, אדם שרבי משה פיינשטיין כינה אותו גדור האדור (מנהיג רוחני של הדור). הוא היה סמכות פוסק והלכתית ידועה בעולם.
הוא שימש דיין בכיר יחד עם הרב ישראל וולץ. ראש בית דין היה הרב אפרים פישל זוסמן סופר. למרות שרב שטייף קיבל על עצמו את תפקיד ראש בית דין ככל שהתקרבה שנת 1944, הוא לא היה כזה במשך רוב תקופת כהונתו.
הרב שטייף חולץ ממוות בשואה בשנת 1944 כתוצאה מעסקה בין רודולף קסטנר לסגנו של אדולף אייכמן. הוא נסע ברכבת קסטנר, רכבת מיוחדת שנוסעה לשוויץ הנייטרלית, יחד עם יהודים בולטים נוספים ובהם אדמו"ר סאטמר, הרב יואל טייטלבוים; הרוב דבריסינר, הרב משה שטרן; אדולף דויטש, ראש סניף אגודת ישראל בבודפשט; והרבה יהודים "רגילים".
לו ולאשתו בלומה נולדו 2 ילדים; בן בשם צבי יהודה ובת בשם אסתר שולמיס. בנו נפטר בשואה יחד עם בנו הצעיר ארון כשניסה להימלט מהנאצים. שאר בני משפחתו, כולל אשתו, כלתו בריינדל עם שני בניה האחרים ובתו אסתר עם שני בניה הצעירים חולצו עם הרב שטייף ברכבת קסטנר. חתנו ארון בלייר (בעלה של אסתר) שהה אז במחנות הריכוז אך ניצל באורח פלא והתאחד עם המשפחה לאחר המלחמה. בן שלישי נולד להם בשנת 1950.
הוא התיישב מחדש ומונה כרבה של קהיל עדאס ירעים בוויליאמסבורג, ברוקלין, ניו יורק, אשר הוקמה על ידי יהודים אורתודוכסים שהגיעו מווינה המתגוררים בניו יורק, והוא נודע כווינר רוב (רב וינה). הוא היה פוסק מרכזי, כתב שו"ת הלכתי, עבודות על התלמוד ושתי עבודות שקבעו את חובות הגויים, האחד נקרא ספר מצוות השם, "ספר מצוות האל".
הוא נפטר בבית החולים מונטיפיורי בברונקס, ניו יורק ב- 25 באוגוסט 1958. [1]
Share this lot: