כתוב למחותנו בתקופה של שארית הפליטה ומזכיר את נסיעת חתנו ובתו מגרמניה לפאריז ומה שהיה לו עם הרבי הריי"ץ בזה.
וממשיך …."קשה לי לומר לפניו האמת כי השתדלות בזה אינו מועיל כי בכלל אין אני בקירוב עם חתן כ"ק שליט"א הרה"ג שיחיו, הסבות בזה אינו שייכת להעלות על הכתב…"
"כי כל השבתים הייתי אוכל רק אני והרמ"ש שליט"א על שולחנו והוא רק אוכל בחדרו יחידי". וממשיך בלשון קדשו של ברכת הריי"ץ.
הרב שמואל הלוי לעוויטין נולד בעיירה פאהאר לאביו ר' זאב וואלף הלוי שהיה המשגיח דליובאוויטש מיד לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע והיה הראשון שנקרא על שמו. הוא היה מראשוני תלמידי התמימים בישיבה בליובאוויטש שבליובאוויטש, ועוד בצעירותו שימש בתפקידים חשובים בשליחותו של אדמו"ר מוהרש"ב.
הרש"ל נודע בפקחותו הרבה והתוועדויותיו היו לשם דבר. ומלבד זאת הוא היה מהמקורבים ביותר לכ"ק אדמו"ר.
ר"ש לויטין היה מקבל מידי שנה מהרבי, בשלהי חודש אלול, מכתב מיוחד ובו איחולים לכבוד השנה החדשה, וכולו בכתיבת ידו הקדושה של הרבי! בכך המשיך הרבי 'מסורת' שהיתה נהוגה עוד מחיי חיותו של אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שאף הוא היה משגר לר"ש לויטין מכתב 'שנה טובה' בכתיבת ידו הקדושה.
בהלוויתו שנערכה ביום י"א באלול תשל"ד, נסע הרבי ללוות אותו עד בית החיים, דבר שרק יחידים זכו לו. ידוע כי גם הרבנית מרת חי' מושקא ע"ה נסעה ללוות (אם כי עשתה זאת בצניעות האופיינית לה). לאחר מכן התבטאה: ר' שמואל הי' יחיד במינו, לא רק בדורנו, אלא גם בדורות קודמים"…
בתום ימי ה'שבעה' לאחר פטירתו, בהתוועדות ח"י אלול תשל"ד, אמר הרבי:
“פעם סיפר לי החסיד הרב שמואל לויטין אודות תקופת מאסרו בגלות סיביר, מאורעות פרטיים מהתקופה ההיא, כולל תיאור וציור כללות המעמד ומצב שבו הי’ שרוי בתקופה ההיא.
כיון שלא היו תחת ידו ספרי קודש, נתעורר אצלו ספק בנוגע לנוסח ברכות השחר, שלא זכר אם הנוסח הוא “הנותן ליעף כח” או “הנותן לעיף כח".
Share this lot: