כת"י דרשה שדרש מרן הגאון הגדול רבי ברוך פרענקעל-תאמים אב"ד לייפניק בעל הברוך טעם בכת"י אחד מתלמידיו.
בראש העמ' הראשון "תק"פ ב"ה דרשה מה שדרש אמ"ו הגאון מו"ה ברוך פרענקל". בדף ה "ב"ה חידושי אג-ה מאמ"ו הגאון הנ"ל" בראש חלק מהדפים "לייפניק, אגדתא"
32 עמודים. 19 ס"מ.
מרן ה"ברוך טעם" – "רבן של ישראל"
הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים (תק"כ-תקפ"ח), בעל "ברוך טעם". מגדולי דורו המפורסמים, נודע בגאונותו וחריפותו ובהגהותיו הלמדניות על ספרים רבים. תלמידם של רבי יהודה ליבער חריף קרונגולד ראב"ד קראקא, רבי דוד טעבלי מליסא, ורבי משולם איגרא. בהיותו כבן י"ט התקבל לרבה של וישניצא, ולאחר פטירתו של רבי בנימין וולף איגר נקרא למלא את מקומו כאב"ד לייפניק ובה כיהן במשך כשלושים שנה. לאחר פטירת רבו רבי משולם איגרא, היה בין המועמדים למלא את מקומו ברבנות פרשבורג, אולם בגורל שנערך זכה לבסוף ה"חתם סופר".
עמקותו וחריפותו היו לשם דבר, עד כי בעל ה"אבני נזר" אמר שכל ימיו התייגע להגיע לחריפותו של הגאון בעל "ברוך טעם". ה"חתם סופר" העיד עליו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה בפלפולו, ובהספד עליו אמר: "גאון ישראל ברוך טעמו ומשנתו מופת הדור… שהרביץ תורה בישראל בחריפות ובקיאות וממש לא עמדו תלמידים על סוף דעתו בעומק חריפותו…". בהסכמתו לספר ברוך טעם כותב ה"חתם סופר" לבן המחבר על אביו וחידושיו: "רבן של ישראל… וכי להסכמתי ועצתי צריך להזריח שמש ואור יקרת של מר אביו הגאון… וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו… והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע יצהירו…". מסופר על בעל ה"קול אריה" שלאחר שגמר לעיין באחד הסימנים בספר "עטרת חכמים" שחיברו ה"ברוך טעם", אמר: "מי שאינו בעל רוח הקודש לא יוכל לחבר חיבור כזה" (תולדות קול אריה, קלינורדין ת"ש, עמ' קכ).
חתנו המפורסם הוא האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז, שהיה תלמידו המובהק וערך את ספרו "ברוך טעם". בהקדמה לספר זה כותב ה"דברי חיים": "ולערך שנה א' שהייתי אתו, לימדני כמעט רוב הש"ס עם הראשונים, וכל שעה הראני גדולות ונפלאות בפלפולו… ומסר לי כמה פלפולים ודרך הלימוד מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר…".
חתנו ה"דברי חיים" היה רגיל לומר על חותנו שזכה למדרגות נעלות כאלו שאין הפה יכול לדבר והמוח להשיג (יוסף דוד ויסברג, רבנו הקדוש מצאנז, כרך א, עמ' לד), והעיד עליו כי ראה בעצמו איך כיוון להלכה ברוח הקודש, מפני שלמד תורה לשמה (ברוך שאמר, ירושלים תשכ"ו, בהקדמה, עמ' 21). על אף שה"ברוך טעם" נמנה על המתנגדים לחסידות, אמר "החוזה מלובלין" לחסידים שדיברו נגדו: "מה אעשה ותורתו חביבה עלי מאד". גם צאצאיו האחרים היו מגדולי החסידות: בנו, הצדיק רבי יהושע העשיל מקומרנא, היה מגדולי תלמידי "החוזה מלובלין" (ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחסידות ב', עמ' עו).
ספרו "ברוך טעם", שנערך ע"י חתנו האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, נדפס לראשונה בלבוב תר"א. על מידת התקבלותו של הספר וחביבותו אצל הלומדים, תעיד העובדה שבתוך פרק זמן קצר יחסית חזר הספר ונדפס בחמש מהדורות נוספות (מתרל"ח עד תרס"ב). בין חיבוריו האחרים: ספר עטרת חכמים, ספר מרגניתא דר"ב, ספר ברוך שאמר, ועוד. במיוחד נודע בהגהותיו הרבות, שנהג לרשום על ספריו בדרך לימודו (ראה מסגרת). לימים נדפסו חלקן בהוצאות מאוחרות של אותם ספרים. ביניהן נתפרסמו בין הלומדים הגהותיו על הש"ס (נדפסו במהדורת ווילנא) ועל השולחן ערוך, והגהותיו על הספרים: כרתי ופלתי, שב שמעתתא, טורי אבן, חות יאיר, שו"ת הר"ן, בית מאיר, קצות החושן, נתיבות המשפט, ועוד.
[בספר אהל ברוך (אות יד), מסופר כי כאשר יצא לאור הספר ברוך טעם "היה החתם סופר ז"ל מחבב את הספר הזה עד להפליא, וג' ימים וג' לילות לא היה בידו ספר אחר זולת הספר ברוך טעם". נראה שהסיפור אינו מדויק, שכן הספר "ברוך טעם" נדפס רק בשנת תר"א, לאחר פטירת החתם סופר. מסתבר יותר שהסיפור התרחש עם החיבור שלפנינו – הגהות ה"ברוך טעם" על השולחן ערוך, שנדפסו בשנת תקצ"ו, שהן היו החיבור היחיד של ה"ברוך טעם" שנדפס בחיי החתם סופר. יש להוסיף כי בספר "ברוך טעם" מתנוססת הסכמת החתם סופר על החיבור, אך כפי שנכתב בה, החתם סופר הסכים על הספר מבלי שראה אפילו דף אחד (עלה) ממנו, בכתבו לבנו של ה"ברוך טעם" כי איננו צריך לראות דוגמה מהחיבור: "וכי עלין לתרופה (=דפי דוגמה מהחיבור) אני צריך? וכי לא ידעתי עוזו ותפארתו והדרת גאונו זצלל"ה? והלא כל דבריו יאירו כזוהר הרקיע…"].
ראה גם לוט 148 ולוט 149.
Overall Good condition, marginal water and ink stains, tape repairs sometimes affecting text, frayed edges, new later binding.
Share this lot: