מכתב מפעים אודות מצבם הדחוק של בני ישיבת נובהרדוק בפינסק-קרלין.
"…. וישיבה גדולה של כמה מאות בחורים אשר חלק גדול ….רוסיא שמסרו נפשם על התורה".
פינסק, תרצ"ב. על בלנק רשמי.
הגאון הגדול רבי שמואל וויינטרויב נולד בפרוסקורוב בשנת תרנ"ד. אביו היה מחסידי ז'ינקוב ושימש כראש השוחטים ובודקים בעירו. בשנת תרס"ז, בהיותו בן שלוש עשרה, עבר ללמוד בישיבת נובהרדוק, אצל ה"סבא" מנובהרדוק הרב יוסף יוזל הורוביץ. כעבור שנתיים עבר ללמוד בישיבת טלז, שבראשה עמד הרב אליעזר גורדון. הוא החשיב עצמו תלמידו של הרב רפאל אלתר שמואלביץ, חתנו של הסבא מנובהרדוק, שהיה אז ר"מ בישיבת טלז. בשנת תרע"א עזב הרב שמואלביץ את ישיבת טלז, בהוראת חותנו, ועבר לכהן כר"מ בישיבת סלוצק, בראשה עמד הרב איסר זלמן מלצר. יחד עמו עזב גם תלמידו שמואל והצטרף אליו כתלמיד בישיבת סלוצק. כעבור זמן שב לישיבת נובהרדוק כדי להיות קרוב אל ה"סבא" מנובהרדוק.
ה"סבא" מנובהרדוק הקים בפולין וברוסיה רשת של ישיבות שפעלו ברוח שיטת נובהרדוק ומינה את תלמידיו לעמוד בראשות הישיבות. את תלמידו שמואל וינטרוב מינה, בשנת תרע"ח לעמוד בראש הישיבה בברדיצ'ב. הישיבה שכנה בבית מדרשו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, והרב וינטרוב שימש בה ראש ישיבה ומנהל רוחני.. הוא גם יזם הקמת גרעינים נוספים של ישיבות ברוח נובהרדוק בערי הסביבה, בהן לובר, פולנאה, רומאנוב, קונסטנטין וחמלניק.
עם הזמן התנכלו השלטונות לרשת ישיבות נובהרדוק והן נסגרו בזו אחר זו. היחידה ששרדה הייתה הישיבה בברדיצ'ב. כשסכנת הסגירה נעשתה מוחשית החליט הרב וינטרוב להעתיק את ישיבתו וסניפיה לפולין. כשחצה את הגבול נתפס על ידי חיילים פולנים והובא למעצר, אולם הוא חלה ואושפז ולאחר שהבריא התירו לו שלטונות פולין להישאר בתחומי המדינה. כעבור זמן הקים גרעין של ישיבת נובהרדוק בעיירה קאוול, ומשם נאלץ לנדוד ולהעתיק את ישיבתו לעיירה אושמינה.
גם בהיותה באושמינה סבלה הישיבה מהתנכלויות מגורמים שונים, בהם פעילים ציוניים שפעילות הישיבה לא הייתה לרוחם. הרב חיים עוזר גרודזנסקי הציע לרב וינטרוב להעביר את ישיבתו לאיוויה, עיירת הולדתו, והוא קיבל את ההצעה. בשנת תרפ"ג פתח את ישיבתו באיוויה. כעבור שנתיים, בשנת תרפ"ה החליט הרב וינטרוב להעביר את ישיבתו מאיוויה לעיירה הסמוכה וואלקוויסק.. הישיבה החדשה באיוויה המשיכה לפעול עד שנת תרפ"ט, אז פרצה שריפת ענק בעיירה שכילתה את רוב בתיה. בעקבות זאת נאלצה הישיבה לעבור לפרוזאני.
ישיבתו הוותיקה של הרב וינטרוב, שעתה שכנה בוואלקוויסק, המשיכה לסבול מקשיים ומהתנכלויות שונות.
ישיבתו הוותיקה של הרב וינטרוב, שעתה שכנה בוואלקוויסק, המשיכה לסבול מקשיים ומהתנכלויות שונות.
כעבור מספר חודשים נאלץ הרב וינטרוב לשוב ולהעתיק את ישיבתו, הפעם לסמיאטיץ'. הישיבה פעלה בסמיאטיץ' במשך שנתיים, ובשנת תרפ"ז, לאחר שנבחר רב חדש לעיר שנמנה עם "המזרחי", החליט הרב וינטרוב להעביר את ישיבתו לפינסק שבבלארוס. הוא נערך להעברת הישיבה, ובין השאר פנה לרב יעקב ישראל קניבסקי והציע לו לכהן כר"מ בישיבה בפינסק. ה
ישיבה, ששכנה בפרבר קרלין שבפינסק, הלכה והתבססה עד שהפכה לאחת הישיבות המרכזיות במזרח אירופה
. הישיבה פעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. התקיימו בה סדרים שונים על פי שיטת נובהרדוק. הרב וינטרוב כיהן כראש הישיבה וכן מסר שיחות מוסר ברוח נובהרדוק. לצדו שימש כר"מ הרב יעקב ישראל קניבסקי.
ישיבה, ששכנה בפרבר קרלין שבפינסק, הלכה והתבססה עד שהפכה לאחת הישיבות המרכזיות במזרח אירופה
. הישיבה פעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. התקיימו בה סדרים שונים על פי שיטת נובהרדוק. הרב וינטרוב כיהן כראש הישיבה וכן מסר שיחות מוסר ברוח נובהרדוק. לצדו שימש כר"מ הרב יעקב ישראל קניבסקי.
בנוסף לתפקידו כראש הישיבה הגדולה בפינסק התמנה הרב וינטרוב בשנת תר"צ לרבה של קרלין. על כתב המינוי חתם גם האדמו"ר מקרלין רבי אברהם אלימלך פרלוב. חניכי אסכולת נובהרדוק דחו עקרונית את הרעיון למשרת רבנות, והרב וינטרוב היה הראשון והיחיד מתלמידי ה"סבא" מנובהרדוק שהסכים לקבל על עצמו את הרבנות. בתחילה סירב להצעה אולם השיקול שהכריע את הכף היה טובת הישיבה וכן יכולת ההשפעה על המצב הרוחני של יהודי פינסק. הוא סבר שכרב יוכל לרתום את תושבי המקום לסייע לישיבה. הוא עצמו תרם את חלק הארי ממשכורתו לקופת הישיבה. כרב הוא פעל בקרב יהודי פינסק, תוך שיתוף פעולה עם רבה של פינסק הרב אהרן וואלקין.
נפטר בשנת תש"ב, והוא בן ארבעים ושמונה בלבד. לתולדותיו בארוכה ראה בספר הנפלא 'שמואל בקוראי שמו'.
מקבל המכתב הגאון רבי משה יצחק הלוי סג”ל (תרמ”א-תש”ז) היה תלמיד חכם בעל שיעור קומה, מתלמידי ה"סבא מנובהרדוק". הוסמך על ידי רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן). הוא כיהן כראש ישיבת עץ חיים בלונדון וראש ישיבת מנצ’סטר כ-35 שנה. בנוסף לתפקידיו בישיבה, הוא נטל חלק בפיתוח הקהילה החרדית במנצ’סטר.
רבי משה יצחק היה גאון מופלג וצדיק נשגב. התמסר להרבצת תורה, ורבים מרבני התקופה היו מתלמידיו (בהם רבי שאול ווגשל מגייטסהד, רבי שמואל אלכסנדר אונסדורפער ועוד). בספר "הגיוני מוהרש"ה" (עמ' יח) מובאת עדות של שנים מתלמידיו על מעשה פלא, כאשר אביהם המנוח התגלה אל ראש הישיבה בחלום לילה וביקש ממנו לשים עינא-פקיחא על בניו היתומים. רבי משה יצחק סיפר להם על כך וביקש מהם שלא לפרסם דבר זה.
בנו וממלא-מקומו בראשות ישיבת מנצ'סטר היה הגאון הצדיק רבי יהודה זאב סג"ל.
כתמי דבק, קרעים משוקמים, קרע עם חסרון של כמה מילים. 18 ס"מ.
Share this lot:
פריט #196