כתב יד 7 צדדים "5.5 ., " 8.5
הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים – האדר"ת (תר"ה-תרס"ה) אב"ד פוניבז', מיר וירושלים. נודע מילדותו באהבת הלימוד ובהתמדתו, בצדקותו ובמידותיו הנעלות. גאון מופלא, בקי וחריף, היודע את כל התורה כולה, ומחדש בה חידושים גאוניים. עודו רך בשנים כבר נתמנה לרבנות העיר פוניבז'. לאחר כעשרים שנה עבר לכהן ברבנות מיר, ומשם נקרא ע"י רבי שמואל סלנט, רבה הישיש של ירושלים, לעלות לכהן תחתיו ברבנות עיה"ק. נפטר בשנת תרס"ה, בגיל 60, כשלוש שנים לאחר שעלה לירושלים, עוד בחיי הגר"ש סלנט [שנפטר בשנת תרס"ט קרוב לגיל מאה]. הותיר אחריו בכת"י למעלה ממאה חיבורים, שרובם לא נדפסו.
חתנו היה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של ירושלים וארץ ישראל. לאחר פטירת האדר"ת כתב הראי"ה את הספר "אדר היקר", בו העלה קווים לדמותו המרוממת של חותנו. בהקדמתו לספר כותב הראי"ה: "אחד מהחזיונות הנפלאים שיש בידם לרומם נפש המסתכל בהם, היו בימינו חיי איש המורם מעם, מו"ח הגאון הצדיק פאר עמנו מרן אליהו דוד ראבינאוויטץ תאומים זצ"ל… תמיד היה משפיע על חוגו רוממות נפש, קדושה ותפארת… היה מלא תורה ויראת ה', מדות קדושות ונשגבות, ומעשים טובים עד להפליא". בספר זה מאריך הראי"ה על סוגי החיבורים של חותנו, שבחלקם הם מערכות ארוכות וחלקם הם הערות קצרות והברקות: "אצלו היתה גם אהבת הפלפול פרי החסידות, אהבת השם יתברך ואהבת התורה שהיתה חרותה על לבבו… לא קטנו בעיניו אף ההערות היותר קטנות בכל מקצוע שבתורה, וכולם היו חביבים עליו כנפשו".
במשך כמה עשרות שנים נהג ללכת במהלך היום עם תפילין קטנות. חיבר את החיבור האוטוביוגרפי "נפש דוד" על הנהגותיו ואורחות חייו, שם מתגלה הקפדתו העצומה על פרטים קטנים. הוא מספר כי בליל הסדר היה מתרגש מאוד בפסקה "והיא שעמדה" ופורץ בבכי גדול על הייסורים שעברו עם ישראל ועל החסדים שגמל הקב"ה עם עם ישראל, "עד שבושתי מבני ביתי". בהיותו בירושלים, כשגר מול מקום המקדש, התבטא: 'הם חשבו לעשות לי טובה ולהאריך ימי, אך זה רק מקצר את ימי, כי בכל פעם שאני רואה את מקום המקדש חרב אינני יכול לעצור בעצמי'.
Share this lot: